ילד נכנס לכיתה א. המורה מבחינה מייד שאינו יכול לשבת בשקט על הכיסא, מתפתל ושולח יד אל ילדים אחרים, נוהג לשאול שאלות בקול רם, מדבר מבלי שקיבל רשות, חייב לצאת לשירותים לעיתים תכופות ואז לא תמיד חוזר בזמן, הוא לא מקשיב לאורך זמן ולא מכין שיעורי בית. כתב ידו נורא. תוך שבועיים או חודש ההורים מוזמנים למפגש שבו מוסבר להם שלילד יש הפרעת קשב וריטלין ודומיו הם הפיתרון היחידי, ההורים כבר היו בשיחה דומה עוד בגן, כבר מגיל שנתיים גננות ערות לאפשרות שילדים סובלים מהפרעת קשב וריכוז היפראקטיביות. ילדים שלא יושבים בשקט ולא מתרכזים במה שיש לגננת לומר, ילדים שמסתובבים במקום לעבוד עם כלם על יד השולחן, ילדים שמחפשים "אקשן" נוגעים בכל דבר לוקחים, רבים מפריעים, או ילדים שנראים מנותקים לפעמים חולמנים ולא בתלם עם כולם – כל אלו הם מעמדים לאבחון של ADD או ADHD ולטיפול התרופתי שבא בעקבותיו. ושם הצליחו להימנע מלתת ריטלין ודומיו, אבל עכשיו ההורים באמת מתלבטים אם נכון לתת תרופות לילד או להשאיר אותו עם הקושי שיקשה עליו חברתית וגם במיצוי הפוטנציאל הגבוה שבו, וכך לא ישיג את מה שיכול היה להשיג, ולהגיע להצלחה רבה יותר בהמשך חייו. הריטלין, כך נראה, יעזור לבנות דימוי עצמי טוב יותר בזכות ההצלחה החברתית והלימודית . הבחירה קשה אבל לרוב, ההורים ישתכנעו לתת לילד סיכוי טוב יותר במירוץ ל"הצלחה" ולמיצוי הפוטנציאל ויתנו לילד "תרופה", כשתופעות הלוואי הם מחיר מסויים שמשלמים עבור היתרונות בטיפול כזה.
ישנם הורים שלא מעוניינים בתרופות פלא כאלה, לא בסמים, לא בממריצים ולא בהתערבות שמפירות את האיזון הטבעי, לא בתרופות שבצידן תופעות לוואי החל מכאבי ראש וכלה בדיכאון. אלו ההורים שמתעניינים בפתרון טבעי, שמביא את ילדם למקום מאוזן יותר, ללא המחירים שריטלין ודומיו יתבעו.
במחקר שנערך בשויצריה על ידי היינר פריי וצוותו children Eur J Pediatr: 164 (2005): 758-767].
מחקר שנערך תחת תנאים מחמירים ביותר של ביצוע מחקר בתחום הרפואה ומצא שאצל 75% מהילדים שקבלו טיפול הומאופתי היתה ירידה של 50% בסימפטומים הקשורים בADHD, גם לאחר שהטיפול נפסק. בקבוצת הביקורת לא היה שינוי.
היינר ושותפיו הבינו שהבעייה בADHD היא למעשה בעיה תפישתית, ליקוי בויסות חושי וארגון מידע חושי, קושי בארגון שיוצר הצפה של גירויים ומכאן הקושי בתפקוד. תפישה חושית טובה מחייבת ארגון מידע מראיה שמיעה, חושי טעם וריח, רגישות לטמפרטורה ולתפישת מרחב, ארגון לקוי של רשמי חושים אחראי לבעיה בזיכרון, בריכוז, בקואורדינציה, ומשפיע על החשיבה ועל מצב הרוח, יוצר רגזנות ועצבות. לכן התפתחות מאוחרת של דיבור או הליכה, רגזנות אחרי שינה, רגישות לאור וכו, כל אלו יהיו מאפיינים שיעזרו להומאופת למצוא את התרופה המתאימה שתעזור לילד לארגן טוב יותר מידע מהחושים.
טיפול הומאופתי
הומאופתיה היא שיטה רפואית בת יותר מ200 שנה. היא נוסדה על ידי רופא גרמני בשם סמואל היינמאן בסוף המאה ה-18. לשיטה יש שורשים קדומים ביוון העתיקה ובימי הביניים. בתחילת המאה ה- 20 עסק כל רופא ששי בארה"ב בהומאופתיה, (הרפואה הקונווציונלית היתה מאויימת מההצלחת ההומאופתיה וגרמה על ידי חקיקה, ,לדליגיטימציה של כל מי שניסה לעסוק ברפואה הזאת) כיום המצב שונה וההומיאופתיה רווחת במדינות בקנדה באירופה בהודו ודרום אמריקה אם כי פחות עדיין בארהב.
יש כמה גורמים ההופכים את ההומאופתיה לשיטה מוצלחת בעיני ההורים לילדי ADHD:
*אין תוצאות לוואי, זה בניגוד לריטלין שיוצר בעיות שינה, אובדן תיאבון, חרדה, טיקים, עיכוב גדילה וסימפטומים אחרים.
*ההומיאופתיה מטפלת בילד כמכלול. לא רק בעיות קשב והתנהגות משתפרים עם תרופה נכונה, אלא גם כל בעיה פיזית כמו אלרגיה, אסטמה, כאב ראש, כאב בטן.
*ההומיאופת מתייחס אל הילד כאינדיבידואל, מתעניין בו ובתהליך שהוא עובר, כאן הוא לא רק אחד מעדר הADD.
התרופה משפרת את המצב בהדרגה וכך נמנעות התנודות שילדים סובלים מהם, אפקט הריבאונד כשבבקר יש רגיעה ובערב כשהשפעת התרופה פגה, יש המרה בכל התסמינים.
הטיפול מתבסס על הכרות עם הילד וקבלת מידע מקיף מההורים. התרופה נלקחת במועדים קצובים והשיפור הולך ומתגבר לאורך החודשיים הראשונים ואחר כך נשמר על ידי לקיחת התרופה במרווחים הולכים וגדלים.,
מקרה אופייני מהקליניקה
עדינה הביאה את בנה גבי כשהיה בן 8. הוא אובחן כADHD כי לא היה יכול לשבת ולהקשיב בכיתה. גם הגן היה סיוט בשבילו. הוא לא היה יכול לשלוט על התנהגותו, לא יכול היה להישאר בכיסא, כל רגע קפץ לחדד עיפרון או לפטפט עם חבר. כל דבר הסיח את דעתו. לא נשמע להוראות, דיבר בכיתה בקול רם, המורה כבר התייאשה ממנו. הוא לא היה מספר לאימו על הבעיות בבית הספר, הישגיו בכיתה היו נמוכים, והוא נשאר כיתה כי לא למד לקרוא. לקליניקה הגיע בתחילת כיתה ב, כותב הפוך אותיות ומספרים.
הוא סבל מתנודותחריפות במצבי רוח, בוכה צועק וטורק דלתות, שונא את אמא ואוהב אותה לסירוגין, הוא היה ישן עם אחיו כי פחד לישון לבד, החזיק ביד אימו לאורך כל הסרט בקולנוע, פחד מחושך, סבל משלשול ומנזלת כרונית, והפך מאד פרוע, בעיקר אחרי שאכל ממתקים.
חודשיים אחרי קבלת התרופה קיבל את הציונים הטובים קיבל מעודו, היה שיפור בדיסלקציה, היה יכול לשבת בשקט ולהקשיב בכיתה, היה מרים יד לפני שנשאל. ב18 החודשים הבאים מצבו השתפר בהדרגה, הוא התחבר בקלות עם ילדים אחרים, שהתייחסו אליו בהערכה בגלל הישגיו הספורטיבים, והיה מסוגל להתנהג באופן פחות אימפולסיבי. בחצי שנה השלים שנתיים של מתימטיקה ומוריו נוכחו לראשונה שהוא בעל יכולת רבה והעבירו אותו מכיתת החינוך המיוחד, וגם כיום, שלש שנים מאז שהתחיל לקחת את התרופה, מצבו יציב והוא בכיתה רגילה.
טיפול בתרופה הומאופתית בביעותי לילה אצל ילדים
צעקות ובכי מעירים את ההורים, שניהם ממהרים להגיע לחדר הילדים.. "אמא, אני מפחדת" אומרת הילדה (בת חמש) .. אין מה לפחד" אומר האבא "אנחנו כאן ושומרים עליך" , ואמא שמה את הבובות מסביב,"גם הן שומרות עליך".. נראה שהבת נרגעה ונרדמה, אבל כעבור שעתיים ההורים שוב מתעוררים, הילדה ממררת בבכי בגלל חלום רע, והיא לא מוכנה להישאר בחדר לבדה. אין ברירה, הם מזמינים אותה לישון איתם, ואיתם היא נרגעת.
בלילה הבא הילדה מבקשת לישון במיטת ההורים כי היא מפחדת להישאר לבד, היא צועקת ובוכה לא מוכנה להישאר במיטה.. וההורים נענים, כי לא קל להשאיר את הילדה להתמודד לבדה עם פחדיה, וגם לא קל להתעורר ולרוץ אליה כל שעה..
הפחדים אמיתים. לפי מחקרים כ10% מילדים בגיל הגן סובלים מפחדים וחרדות. ילדים רואים מפלצת מתחבאת מאחורי הוילון, מכשפה בארון, הם חשים מועקה כשהוריהם רחוקים, הם מפחדים שיתנפל עליהם כלב, נחש יכיש אותם, פורץ יכנס לבית, שכן יחטוף אותם, הם מפחדים בחושך, להישאר לבד, אם שמעו רעש גדול, יפחדו מרעידת אדמה, מחלה, תאונה להורים ועוד ועוד
לפעמים הפחד מתעורר בעקבות אירוע, משהו הבהיל, חתול שרט, מרפסת התמוטטה. הם שמעו או ראו משהו מפחיד באמת, היתה פריצה אצל שכנים, חיל נחטף, ילד חלה, מטוס נפל, או כל דבר אחר שעורר את הדימיון, הם לא יודעים איך להתמודד עם חית מחמד שנעלמה (ואיפה היא עכשיו ומה קורה לה שם לבד) כלב שנדרס, ריב בין הורים שסיכן את תחושת הביטחון במשפחה, גננת שצעקה, טיפול שיניים שהכאיב, מעבר דירה, כל אלו גרמו לביטחון להתערער, כך וחרדה התעוררה.
ילדים רבים מפחדים כשההורים מתרחקים, כשמכבים את האור, הם מדמינים שרואים מישהו מאחורי הדלת, מאחורי החלון, קולות מוזרים הם מודעים עד כאב לחוסר האונים של עצמם מול סכנות שאורבות..
פחדים זה דבר טבעי אצל ילדים – הם באמת לעיתים חשופים פגיעים וחסרי אונים, הם חרדים כי הם לא מבינים, הם יודעים שקיים סבל ויש סכנה והם לא יודעים איך להתגונן, הם לגמרי תלויים במבוגרים וחרדים שלא יקבלו את ההגנה שצריכים..
כל זמן שהפחד ניתן להרגעה ולא משבש את חיי הילד והוריו – לא נדרש דבר מעבר לנוכחות ותשומת לב. אבל כשהורים לא יכולים לישון, או לצאת מהבית, כשהילד לא מסוגל להתרכז, לשחק להנות, אפילו לא ללכת לבית הספר, כשהילד עייף ביום בגלל שלא ישן בלילה ,אם הוא הופך רגזן או שתלטן, מפוחד ונצמד, נוטה לריב קצר רוח, נמנע מחברה, פוחד מבעלי חיים, ממחלות, מנטישה מתאונה, מפחד שמשהו רע יקרה למשפחה, כשמפתח סימפטומים פיזיים – כאבי ראש וכאבי בטן, כשהחרדה הטבעית הופכת להפרעה, למצב קבוע - אז נדרש טיפול. כך מגיעים ילדים לפסיכולוג – או הומאופת
כשפסיכולוג מאבחן חרדה אצל ילדים הוא ישתמש במינוחים כמו הפרעה קומפולסיבית אובססיבית, פוביה, חרדת נטישה וכו ההומאופת ינסה למצוא מה מאפין את הילד החרד, ומה מאפיין את החרדה.
דוגמאות לטיפול הומאופתי בפחדים וחרדות אצל ילדים
חרדה חברתית
אורטל בת 11 מפחדת להירדם. היא בטוחה שברגע שתעצום את עיניה מישהו יפרוץ דרך חלון חדרה ויחטוף אותה, אם הוריה משאירים אור דלוק כל הלילה היא מפחדת פחות..
במפגש היא ספרה שהיא תמיד מצוננת ולפעמים יש לה כאב ראש בגלל סינוסים סתומים. היא לא רגועה ומודאגת בגלל מצב הסינוסים, הנזלת וכאב הראש.. היא מודאגת שבגלל האף סתום היא תידחה על ידי המורים ועל ידי החברים בכיתה
בחינת הסיפור שלה הביאה לבחירת תרופה הומאופתית זרחן (פוספורוס - זרחן - התאים לה אבל ילדים אחרים עם פחדים דומים קרוב לודאי יקבלו תרופות אחרות)..
במפגש כעבור שבעה שבועות הסתבר כי אחרי הלקיחה היא הרגישה יותר שמחה, לא הביעה תסכול כל כך מהר כפי שהיה בעבר, היתה פחות חרדה לגבי מעמדה החברתי, ושמחה להתחיל את שנת הלימודים. גם הנשימה השתפרה והנזלת כמעט ולא הופיעה.. ככלל היתה יותר אנרגטית, התעיפה פחות, גם כי שנתה השתפרה, ופחדיה כמעט ונעלמו לגמרי, לא היתה צריכה אור בחדר כל הלילה וגם ההליכה לבית הספר לא לוותה בסירוב ובכי כמו בשנה הקודמת. בפגישת מעקב אחרי שנה ההורים היו מרוצים, נעלמו כל הפחדים ובתם לא חששה מפני האתגרים בחייה.
פחד מחיות
הוריו של אביעד בן שלש מודאגים בגלל הפחדים שהוא מבטא, מפחד מכל חיה, בורח אם רק נדמה לו ששמע נביחה או ראה צל של חתול. מתעורר כל לילה מסיוטים ומרטיב את המיטה, נשימתו אסטמטית לפעמים והוא סובל מדלקות אוזנים חוזרות. הוריו תיארו אותו כילד חמוד חם ומחבק, אבל גם מאד עקשן והיה צועק ושובר דברים מטיח ברצפה ובקיר אם לא קיבל מה שרצה..
קיבל תרופה. כעבור חודש הגיע לביקורת עם הוריו. אמו לא ראתה שינוי רב אבל כשנשאלה לפרטים הסתבר שבעצם לא היה חולה כל החודש. למרות שאמו לא התרשמה מהשיפור (עדין עקשן, מרטיב וכו) הומלץ שיקח שוב את התרופה. כעבור חודשים נוספים בפגישת מעקב אמו דווחה על הרבה פחות הרטבה הסיוטים והפחדים נעלמו כמעט לגמרי, כמעט ולא פחד מבעלי חיים אם כי לא התקרב ולא ליטף. היו בעיות שמיעה בגלל נוזלים באוזן שגם נעלמו בהדרגה בחודשים הבאים.
חרדת נטישה -דניאל בן תשע (כתה ג)
עם החזרה ללימודים התפתחו אצל דניאל הסימפטומים הבאים: לא מוכן להישאר לבד לא יכול להירדם כאבי ראש כאבי בטן, שלשול קושי לנשום לא רוצה להיפרד מאמא בבית הספר, כל פרידה מאמא מלווה בבכי ותחנונים לבוא איתה לעבודה או שתחזיר אותו הביתה.. חוסר שקט גם כשנמצא עם אמא הוריו ספרו ששבוע לפני תחילת הלימודים אמו של הילד אושפזה בגלל דלקת בתוספתן. היה צורך לנתח. כל זה עורר פחדים רבים אצל הילד.. יועצ בית הספר המליצה על טיפול פסיכולוגי שיעזור לילד להתגבר על פחד הפרידה. הוריו פנו להומאופתיה, הילד קיבל תרופה הומאופתית (ארסניקום אלבום שהתאימה למצבו ספציפי אבל לא תתאים לילד אחר שמפחד להיפרד). וכעבור כמה ימים הודיעו הוריו שהילד הרבה יותר רגוע ומוכן להיפרד בלי סצינות. כעבור שבוע לא היה זכר לחוסר השקט לחרדה ולהתקפי הזעם..
פחד מחושך עדן בן תשע ונטע בת 11
עדן פוחד מכל דבר, בעיקר מפחד ללכת לישון. בחושך הוא רואה צללים זוחלים מהקירות לכיוונו והצללים נראים כמו מפלצות או איזה חיה קדומה. לפני השינה הוא בוכה ומקיא.
נטע לא מוכנה לישון בחדרה ונרדמת רק בין הוריה. אם היא נשארת בחדרה היא רואה כל מיני חיות מפחידות זוחלות על הרצפה או על השמיכה.
כמו עדן היא מבינה שזה הדימיון שלה ואין שם כלום אבל הפחד חזק ממנה. שני הילדים נפטרו מהפחדים באמצעות אותה תרופה כי לשניהם קוים מאפינים דומים, שהובילו לבחירת אותה התרופה. (תרופה מצדפה - קלקריאה קרבוניקה). לפי המידע שהתקבל מההורים (שני הילדים לא מכירים זה את זו) התפתחו מאוחר, הוצאת השיניים אצלם היתה מלווה בחום ובכאבים, שניהם תוארו כחולמנים ואיטים בלימודים, נלחצים בקלות, שונאים לרוץ ולהתעמל, נוטים להצטנן, סובלים מקור, מעצירות.. הילדים שימצאו תועלת בתרופה הזאת לעיתים קרובות מפחדים מחושך, מפלצות וכל מיני בעלי חיים.
יש תרופות הומאופתיות רבות וכל אחת היא למעשה מקבץ של אפיונים. ריפוי דומה בדומה פירושו למצוא עבור המטופל את התרופה שיש לה זיקה למקבץ האפיונים של הילד. לכן נדרשת שיחת הכרות בה ההומאופת נדרש להכין מעין דיוקן של הילד, דיוקן שמורכב ממאפינים פיזים כללים נפשים רגשים, עיבוד את המידע הזה יוביל לתרופה שמאפיניה דומים וכך, עם לקיחת התרופה ההומאופתית המתאימה, יש גיוס של כוח הריפוי הטבעי לאזן את הילד ולעזור לו להתגבר על פחדיו.
הפרעת קשב וריכוז - ADHD - טיפול הומאופתי על פי היחודי שבילד
התסריט הבא מוכר להורים רבים:
ילד נכנס לכיתה א. המורה מבחינה מייד שאינו יכול לשבת בשקט על הכיסא, מתפתל ושולח יד אל ילדים אחרים, נוהג לשאול שאלות בקול רם, דבר שלדעת המורה מפריע למהלך התקין של השיעור. כשננזף זוחל מתחת לכיסא ולא יוצא. הוא לא מקשיב לאורך זמן ולא מכין שיעורי בית. כתב ידו נורא. תוך שבועיים או חודש ההורים מוזמנים למפגש עם המחנכת והמנהל ואולי היועץ החינוכי.. מציעים להם לשלוח את הילד לאבחון, אולי לשקול לקחת ריטלין, ההורים הנסערים עוזבים את המפגש כועסים על הילד על עצמם ועל הצוות שדוחף אותם לסמם את ילדם, חלק נענים להמלצות האלה ואילו, אחרים מסרבים ומבלים את ימיהם בדאגה עצומה אם הורסים את סיכוייו של ילדם התקדמות והתפתחות נורמלית.
לילדים המאובחנים כ ADHD יש קושי לקרוא את המפה החברתית, קשיי התארגנות, קשיי ריכוז במטלות הדורשות התמדה, קשיים לתכנן ולווסת את התנהגותם, כל זה מביא לקשיים בהתנהלות חברתית. ילדים הנשלחים לאבחון הם אלה שדעתם מוסחת בקלות, העושים שגיאות כתוצאה מחוסר תשומת לב, מפוזרים, מאבדים דברים מדברים ללא הפסקה, אינם מסוגלים לשבת במקום, או לחכות עד שהמורה יסיים את שאלתו, הם מתפרצים, קמים, מסתובבים בכיתה, מכים מעליבים לוקחים סיכונים מיותרים (לא חוזים תוצאות התנהגותם, ולא שולטים על עצמם בהתאם לתוצאות),וישנםם גם אלו שפשוט נמצאים במקום אחר, עסוקים בעולמם ולא עוקבים אחרי ההתרחשויות בכיתה.
ההשערה הרווחת כיום היא שהסינדרום מתייחס לבעייה בקולטני דופאמין, וישנם מחקרים המצביעים על מחסור באנזים dopa המיוצר באונה הקדמית, איזור שקשור בתשומת לב. יש עדויות שהסינדרום תורשתי.
ברוב המקרים מומלץ לילדים שאובחנו כ ADHD טיפול בritalin שהוא חומר מעורר כמו קוקאין ואמפיטמינים אחרים. מאמינים ש ritalin מגביר את קליטת הדופאמין במוח וכך גורם לתקשורת טובה יותר בין נוירונים.
תחת השפעת ה ritalin הילדים מרוכזים, לומדים טוב יותר, דימוי העצמי השתפר והורים רבים מברכים על החלטתם. אבל יש מקרים רבים בהם האבחנה הייתה שגוייה, הילדים הראו בעיות קשב וריכוז, קשיי התארגנות, אימפולסיביות וכו, לאו דווקא בגלל בעייה באונה הקדמית אלא כתוצאה מבעיות שונות אחרות, למשל אם חוו חוויה טרואמטית והם שקועים בניסיון לעבד את הניסיון הם יהיו מוסחי דעת ומפוזרים, לא יוכלו להתרכז וכך גם אם קיימת בהם נטייה לסכיזופרניה, אפילפסיה היפוגלוסימיה, הרעלת עופרת ועוד. במקרים אלו ritalin יכול לכסות על הבעיות שלא יטופלו, או להחריף את המצב. מלבד זאת דווחו תופעות לוואי שונות שההורים אינם מודעים להם. תופעות לוואי שקשורות ל ritalin :
תוצאות לוואי אפשריות של ריטלין:
לחץ דם גבוה
אי סדירות בקצב הלב
דפיקות לב מואצות
התקף לב
בעיות גדילה (בעיות תפקוד של בלוטת יותרת המוח)
אבדן משקל
אובדן תיאבון
טשטוש ראייה
כאבי ראש
סחרחורת
דלק
נשירת שיער
בעיות בדם
בעיות עור
אובדן שליטה בסוגרים
חום
הזעה
כאבי פרקים בעיות שקשורות במערכת העצבים:
פסיכוזה
הלוצינציות
דיכאון
ריגוש יתא
בלבול
נדודי שינה
עצבנות חרדות
עוינות
תחושת אומללות
התדרדרות בכישורים מנטלים
תנועות לא חלקות
טיקים
התנהגות כפייתית
רגישות יתר
בעיות אכילה
בחילה
כאבי בטן
יובש בפה
עצירות
בעיות בתפקודי כבד
הפרעת קשה וריכוז הוא בעצם מצב מורכב ורב מימדי ואנשים שמאובחנים כך אינם דומים זה לזה.. לכל אחד מהם אישיות שונה, ובעיות אחרות. על כל אחד גורמים שונים משפיעים ויוצרים תגובות אחרות וקשת אחרת של התנהגויות. יש ילדים שמאז שנולדו סובלים מקשיי שינה וגם כתינוקות היו חסרי שקט, ואחרים מפתחים קשיים כתגובה על אירוע טראומתי.
יכולה להיות נקודת מפנה בתום השנה הראשונה שהיתה נורמלית לחלוטין במונחי התפתחות.
יש הורים שמדווחים על תחילת הסינדרום מייד אחרי קבלת החיסונים. לעיתים אחד ההורים או שניהם מאופיינים בהתנהגות דומה, אבא שכל הזמן עובד ולא יכול לעצור ולהקשיב לילד גם לא לכמה דקות, או אמא שמדברת בלי סוף וקופצת מנושא לנושא, כך שיש כאן גם אלמנט של חיקוי.ויש מקרים שלא ניתן לעקוב אחרי התנאים להתחלת הסינדרום, זה פשוט קורה. לכל ילד יש למעשה סט שונה של התנהגויות, ולכן כל ילד יטופל בהומיאופתיה בתרופה אחרת מתוך 3000 התרופות הזמינות – התרופה המתאימה לו. הגישה פוגשת את האדם, הילד, עם היחוד שבו, ונלקחים בחשבון מגוון המאפיינים הייחודי של הפונה לטיפול..
היתרונות של ההומאופתיה אינם מוטלים בספק:
אין תופעות לוואי
התרופות זולות
ההתערבות מינימלית עם השפעה מקסימלית
ריפוי בעיות פיזיות ומנטליות כאחד
השפעה לאורך זמן, חזרה על תרופה במרווחים הולכים וגדלים
התרופות טבעיות כלומר ממקור טבעי (חצמחים וחמרים מהטבע שהוכנו בשיטה מיוחדת של מיהולים וניעורים), וטבעיות מבחינה זאת שמפעילות מנגנוני ריפוי שקימים במערכת, הריפוי מסתמך על כוחות ריפוי טבעיים.
ההומאופתיה מטפלת בילד כמכלול ומחזקת אותו. לא רק בעיות קשב והתנהגות משתפרים עם תרופה נכונה, אלא גם כל בעיה פיזית כמו אלרגיה, אסטמה, כאב ראש, כאב בטן.
ההומאופת מתייחס אל הילד כאינדיבידואל ולא כאחד מעדר הADD.
פתרונות אלטרנטיבים מביאים לאיזון אמיתי ובהדרגה, ופעמים רבות במהירות, הילד משתנה, נרגע, יכול להתרכז, מרגיש את עצמו אחרת עכשיו בחברה, והשינויים האלה נשארים.
במהלך הטיפול יש נסיגות, צריך לחזור על הטיפול (ההומיאופאתי או אחר) מידי כמה שבועות, ואחר כך במרווחים גדולים יותר, אבל משהו אחר קורה, עמידות וחוזק, ומרכז פנימי נבנים אצל הילד, ובהדרגה הוא משתנה. תהליך זה, אגב, יכול להתרחש גם במקביל ללקיחת הריטלין..
מקרה אופייני מהקליניקה
עדינה הביאה את בנה גבי כשהיה בן 8. הוא אובחן כADHDכי לא היה יכול לשבת ולהקשיב בכיתה. גם הגן היה סיוט בשבילו. הוא לא היה יכול לשלוט על התנהגותו, לא יכול היה להישאר בכיסא, כל רגע קפץ לחדד עיפרון או לפטפט עם חבר. כל דבר הסיח את דעתו. לא נשמע להוראות, דיבר בכיתה בקול רם, המורה כבר התייאשה ממנו.
גבי לא היה מספר לאימו על הבעיות בבית הספר, הישגיו בכיתה היו נמוכים, והוא נשאר כיתה כי לא למד לקרוא. לטיפול הגיע בתחילת כיתה ב, כותב הפוך אותיות ומספרים.
גבי סבל מתנודות חריפות במצבי רוח, היה בוכה צועק וטורק דלתות, שונא ואוהב את אמא לסירוגין, היה ישן עם אחיו כי פחד לישון לבד, החזיק ביד אימו לאורך כל הסרט כשהיו בקולנוע, פחד מחושך, סבל באפן תמידי משלשול ומנזלת כרונית, היה מאד פרוע, בעיקר אחרי שאכל ממתקים.
חודשיים אחרי קבלת התרופה קיבל את הציונים הטובים שקיבל מעודו, היה שיפור בדיסלקציה, היה יכול לשבת בשקט ולהקשיב בכיתה, היה מרים יד לפני שנשאל. ב18 החודשים הבאים מצבו הלך והשתפר, התחבר בקלות עם ילדים אחרים, שהתחילו להתיחס אליו בהערכה בגלל הישגיו הספורטיבים, והיה מסוגל להתנהג באופן פחות אימפולסיבי. בחצי שנה השלים שנתיים של לימוד מתימטיקה ומוריו נוכחו לראשונה שהוא בעל יכולת רבה והעבירו אותו מכיתת החינוך המיוחד, וגם כיום, שלש שנים מאז שהתחיל לקחת את התרופה, מצבו יציב והוא בכיתה רגילה.
מקור התרופות ההומאופתיות הוא בחומר כלשהו מהטבע. יש חומרים רבים שיכולים להתאים כתרופה לילד מסויים. למשל, תרכובות פחמן הררבה פעמים יהיו תרופה המתאימה למי שסובל מקשיי ריכוז, בעיקר לילדים שמתקשים בקריאה וסובלים מטשטוש בראיה חוסר שקט גובר או כאב ראש כשמסים להכריח את עצמם לקרוא, ואיזשהו קושי להביע רצף מחשבות בצורה מסודרת.
