אורנה מיכלוביץ
הומאופתיה קלאסית




להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 



ריפוי או הדחקה?

דף הבית >> הרטבה, הזעה, אלרגיה - ועוד תיאורי ריפוי >> ריפוי או הדחקה?

מושג הבריאות לפי הרפואה ההומיאופתית, קשור ישירות לצד הנפשי. כהומאופתית אני מתעניינת ביחסי הגומלין בין גוף ונפש.

כדי לרפא מחלה פיזית שחלית בה צריך להבין גם מה קורה גם בצד הנפשי, ברגשות, בחלומות, בעולם הפנימי.
 
למשל: הגיע לטיפול אדם שחלה בטרשת נפוצה. במפגש בררנו את הקונפליקט שמתקיים בתוכו לגבי יחסיו הזוגיים (הצורך שהרגיש תמיד לרצות את בת זוגו במקביל לטינה ועלבון שאצר בתוכו ולא יכול היה לבטא).  כשהקונפליקט התברר נבחרה עבורו תרופה מתאימה, ששפרה את מצבו הפיזי, וגם את מצבו הנפשי  (ושנתה את התנהגותו  במערכת הזוגית), זה קרה בגלל ריפוי (ברובד עמוק) של הפגיעה שהביאה להתקבעות התנהלותו ביחסים). העובדה שלא היה יכול לפתור את הקונפליקט וסבל לאורך זמן קשורה בהתפתחות המחלה.

 

הומאופתיה קלאסית מזהה את המתחים בבסיס המחלה
הרופא גלן מהמאה השניה לספירה, התיחס להשפעת מצוקה נפשית על הבריאות: הוא כתב שנשים בעלות אופי דכאוני סיכוייהן לחלות בסרטן עולה בהרבה על זה של נשים עליזות
ב1846 כתב ד"ר ולטר היל את הדברים הבאים: ""אומללות נפשית, התהפכות פתאומית של המזל, ומצב רוח קודר באופן תמידי .. אלה הם גורמי המחלה החזקים ביותר..  תכופות ניתן להבחין בעובדות המשכנעות האלה, הטלת ספק בכך נראית כמו מלחמה בשכל הישר""..
 
מחקר סטטיטסטי ראשון נערך ב1893 בידי ד"ר סנו ועל סמך המחקר שבדק לחצים נפשיים בשנה שקדמה להופעת סרטן אצל מאתים וחמישים חולות בסרטן השד הוא הגיע למסקנה הבאה:

 
יש מחיר להדחקה עם תרופות פסיכיאטריות וקונוונציונלי
"גורמים ישירים שיש להם השפעה על מחלה הם נוירוטיות, משבר נפשי,  עמל מפרך ומחסור.. אדיוטים ומשוגעים פטורים באופן בולט מסרטן על כל צורותיו..."

ברור כיום שלחצים נפשיים מביאים להתפתחות סימפטומים גופנים. פחות ברור שטיפול לא נכון במחלה הפיזית תביא לסימפטומים מנטלים ורגשיים, ואף לסימפטומים גופנים חמורים יותר.

 
מנקודת מבט הומאופתית מחלות נפש רבות בתקופתנו הן תוצאה ישירה של טיפולי הרפואה הקונוונציונלית המדחיקה מחלות גופניות (וכמובן גם מצוקות נפשיות), ואת מחיר ההדחקה אנחנו משלמים במחלות קשות יותר ובמצוקות נפשיות קשות יותר.
 
הדחקה היא העלמת הסימפטומים בלי טיפול בגורמים העמוקים להופעתם. טיפול מכוון רק לביטול הסימפטום והעלמת המחלה הפיזית, טיפול שלא נוגע בגורמים העמוקים למחלה, טיפול כזה יביא ליצירת סימפטומים קשים יותר בהמשך, ואף עלול להביא להפרעה נפשית. למשל: הדחקת מצב של דלקות אוזנים חוזרות באמצעות אנטיביוטיקה יכולה להתבטא בסופו של דבר בהפרעת קשב. טיפול בדלקת בגיד באמצעות תרופה אנטי-דלקתית יכולה להביא להטבה בכאב ובמקביל להתפתחות תחושות דכדוך או חרדה. קשרים אלו בדרך כלל  אינם מובנים ואינם מוכרים.
 
והכיוון ההפוך - המוכר יותר: לחצים רגשיים שלא מטופלים לאורך זמן ישפיעו בסופו של דבר על הגוף. בתחילה עשויה להיגרם פגיעה באברים פחות חיוניים, לא מוח ולב  יפגעו אלא אוזן ועור. הסימפטומים הפיזים יהיו דרך להגיב על לחצים ולמעשה להשתחרר  מהם, תוך כדי התמרתם למחלה פיזית. אברים פחות חיונים יפגעו כדי לשמור על תפקודים של אברים חיונים יותר.

 
שימוש באנטיביוטיקה -עצירת ניסיון הגוף לרפא את עצמו
האורגניזם בוחר את הדרך הזולה ביותר, הוא בוחר "להקריב" את מה שפחות חשוב. הדחקה של הסימפטומים הפיזים  ה"קלים" באמצעות תרופה קונוונציונלית כמו אנטיביוטיקה – "סותמת" את הדרך הקלה יותר לחזור לאיזון (הגוף ניסה לאזן את המערכת כולה על ידי יצירת סימפטום פיזי פשוט), וכך, בגלל ה"סתימה",  יצטרך האורגניזם להקריב אברים חשובים יותר לשם שמירה על איזון במערכת.
 
בקליניקה רואים למשל,הדחקת בעיות בעור (קלות יחסית) באמצעות משחות קורטיזון, ובעיות בדרכי הנשימה (חמור יותר) שמתפתחות מייד אחרי כן.

 
אפשר להבין גם תוצאות לוואי נפשיות של תרופות מסויימות (כמו דיכאון אחרי שימוש בקורטיקוסטרואידים או אנטיביוטיקה) כתוצאה של פעולת ההדחקה של התרופות, כלומר הטיפול הקונוונציונלי לא מאפשר לגוף לקיים את הסימפטום הפיזי שתפקידו היה להקל על המערכת הרגשית, וכך כתוצאה מה"טיפול" בסימפטום הפיזי החריף המצב הרגשי - הדיכאון.
 
 
הדחקה היא מה שאנחנו עושים בעזרת תרופות קונוונציונליות, ש"תוקפות" את הסימפטום ברמה פיזיולוגית. (תרופות הרגעה, שינה, תרופות אנטי דיכאוניות אנטי דלקתיות וכו), אבל לא נוגעות בסיבות. עדיף, אם אפשר,  להשתמש בתרופה הומאופטית שמחזקת וממקדת את יכולת ההתמודדות של האדם עם הלחצים המופעלים עליו, ולא להדחיק את הסימפטום שהגוף בחר ליצר, כדי להקל על המצב הרגשי, במחיר יצירת בעיות חדשות.
 
רציתי להדגיש כאן שטיפול נפשי או גופני הוא למעשה טיפול במערכת מורכבת יותר מכפי שנראה ומעבר לנושא המוכר יותר של תופעות לוואי, טיפול בחלק אחד, בין אם זה הפיזי או הרגשי יביא לתוצאות והשפעות על חלקים אחרים. כל זה לא נלקח בחשבון על ידי הרפואה הקונוונציונליות וכשמתפתחים סימפטומים חדשים בעקבות טיפול ממוקד סימפטום,  רופא לא ישאל  מה קרה קודם, אלא יטפל במצב החדש בתרופות חדשות שאלו ידחיקו את המצב החדש ויצרו בעיות חדשות. אחרי הדחקות רבות כבר אין דרך לחזור אחורה ולהתיר את הפלונטר והטיפול יהיה תמיד בתוצאות העגומות של ההדחקה כלומר טיפול בסימפטומים חדשים שהרפואה עצמה יצרה, וכך המרחק מריפוי ילך ויגדל.
 
 
 
 
לייבסיטי - בניית אתרים