הגיעה לטיפול אישה בת שלושים שסובלת מבולימיה. ספרה שכשהיא נמצאת במצב רוח לאכילה היא תאכל כל מה שנמצא בסביבתה, אחרי כן תרגיש אשמה, תכאב לה הבטן ותסבול מבחילה. אם לתקופה תאכל מאד מעט תרגיש טוב, "טהורה", אבל גם חסרת שקט, תתעורר מוקדם ותרבה בתנועה. בולמוס אכילה מרגיע אותה אבל תהיה עצובה במהלכו ותהיה מוכנה לבכות מכל דבר אחרי כן. היא מפחדת שאברי העיכול שלה לא יעמדו בעומס האכילה המרובה הזאת, והלב יפסיק לפעום. מרגישה שלעיתים קרובות הפנים שלה נפוחות אחרי שאכלה פחמימות.
...אביה שתלטן, תמיד נוקשה כלפיה מדבר בדעתנות ובקול רם, היא מפחדת ממנו ולא מעיזה להתנגד לדבריו או להתוכח איתו, הוא חיב שהמילה האחרונה תהיה שלו, (אולי מפחד שהיא תהיה חכמה ממנו), לא מתרשם מההצלחות שלה, למשל: לא שיבח אותה כשעברה את המבחן בנהיגה בטסט ראשון
בדרך כלל היא מרגישה טפשה וקטנה
חלמה שאחיה מענה אותה ודוקר אותה
בסכין, יש לו כוח עליה למרות שצעיר ממנה חולמת שלא עונה לטלפון בזמן או לא מגיעה זמן לאוטובוס. לא אוהבת להיות לבד רוצה להתרפק על מישהו, צריכה חום, לרוב מרגישה עיפה ומדוכאת בעיקר בביוץ, שונאת לא להצליח במשהו
קשה לה החליט החלטות, מעדיפה להישאר ילדה
אין לה חבר – החבר הקודם עזב כי היתה תלויה מידי בהוריה עובדת בפיזיותירפיה ולא אוהבת את זה
בפיזי: סובלת מכאב גב שמקרין לצידי הירכיים עד לבהונות, ו"מנדנד". כאילו השרירים בירכיים קצרים מידי, יש גם כאב בכתף השמאלית שמקרין ליד, ותחושה שמשהו בוער על לחי ימין
סובלת מנשירת שיער, סובלת מקור,
רוצה ממתקים שוקולד לחם גבינה, לא אוהבת אוכל חם
קבלה תרופה הומאופתית שלוקחת בחשבון את הסיפור הייחודי שלה. למישהו אחר שיגדיר את עצמו למשל כאכלן כפייתי, תינתן תרופה שונה, על פי הייחוד שב"סיפור" חייו.
התהליך שהניעה התרופה התבטא בכך שהרגישה שהיא אמנם מעורבת במאבק אבל מתחילה לדעת איך לעמוד על שלה. נעלמו רגשי האשמה כלפי אביה, והיא מרגישה חופש רב יותר להיות מי שהיא ולבטא את עצמה. יש לה מחשבה לטייל. בחלום היתה בחירה בין גבר צעיר או מבוגר והיא בוחרת בגבר הצעיר, ומודעת לבחירה שהיתה עושה לפני כן, בגבר המבוגר שיוכל לספק לה הגנה ותוכל על ידו להרגיש ילדה.
אחרי שבועיים הפסיקו הבולמוסים
אחרי חודש חזרה פטריה בנרתיק שממנה שבלה בגיל חמש עשרה, כשהיתה במערכת יחסים עם החבר הראשון. החמירו גם כאבי בטן בזמן הביוץ – סימפטום מוכר לה מלפני בערך חמש שנים. בפעם הראשונה הדימום של המחזור חזק. סימפטומים חוזרים מהעבר - לזמן קצר ונעלמים - הם סימן חיובי לכך שיש תהליך של חזרה לבריאות ואיזון.
..
כעבור ארבעה חודשים היה שוב בולמוס, במהלכו הרגישה חרדה וחסרת ביטחון - זה קרה אחרי מפגש של טיפול משפחתי, אבל למרות הנסיגה ההרגשה שלה היתה שכן ההתמודדות אפשרית. חזרה על לקיחת התרופה הביאה להמשך תהליך ההתחזקות והפסקה של הבולמוסים.
(את התיאור הזה מביא יאן שולטן בספרו הומאופתיה והאלמנטים, אבל תיאורים דומים (כמובן בשינוי פרטים אישיים), מוכרים לכל מי שמטפל בהומאופתיה באנשים הסובלים מהפרעת אכילה)
היחס לסיפוק צרכים
הצורך של התינוק במזון, הרעב שמתעורר אצלו כבר ביומו הראשון, כשמזהה את אי הנוחות של הרעב, כשחווה את היכולת לבטא את אי הנוחות בבכי, ולהביא בכך לסיפוק הצורך, כשמכיר את הנינוחות שקשורה בסיפוק הצורך, ואת ההתעוררות המחודשת של הרעב, כשלומד לדמיין את הסיפוק הצפוי, כל אלו הן חוויות בסיסיות משותפות לכל היונקים, והבסיס לבניה של מערכת אמונות לגבי איך ובאיזה אופן מסופקים צרכים.
חויות שקשורות בסיפוק הרעב אלו חוויות שיש להם קשר ישיר לאמונותינו והתנהלותינו בהמשך בתוך מערכות היחסים עם אחרים ועם עצמנו: הזנה, קבלה, אחזקה, גדילה והתפתחות בתוך תנאים מיטיבים, אלו הם התנאים הראשונים להתפתחות פיזית ונפשית, וחוויה מוצלחת של הזנה יכולה להשפיע על התנהלותנו בעתיד בכל מה שקשור במילוי צרכים שלנו ושל אחרים.
להזנה הפיזית מתלוה אספקט רגשי התנסות ברגשות אמון (אמון שהצורך יסופק), בקרבה, באהבה, בתמיכה, באפשרות לסיפוק, ביכולת לבטא צרכים ולדעת שהצורך יתקבל ויסופק. כל מה שקשור בהזנה בגיל הינקות בונה תפישות, ציפיות, ותנוחות פנימיות בהתיחסות לעולם ולמערכות היחסים בהמשך.
קונפליקטים בלתי מודעים שקשורים באכילה נעוצים בשכבות עמוקות וקדומות של התארגנות האישיות. להגיע למקורות הקדומים האלה קשה בטיפול פסיכולוגי רגיל, ולשנות משהו בדפוסים כל כך בסיסים זה לא קל, לא קל בשיחה וגם קשה באמצעות טיפול פסיכיאטרי, (תרופות פסיכיאטריות ש"מטפלות" בתופעות שונות הקשורות לבעית האכילה, כמו דיכאון או קומפולסיביות, אבל לא בשורש העניין - היחס לסיפוק צרכים). נראה ששיטות אחרות נדרשות כאן, שיטות טיפול שיש באפשרותן להגיע למקומות הלא מודעים והבלתי נגישים ל"שכל" המודע. התערבות שמגייסת את הלא מודע תהיה אפקטיבית יותר. המודעות לבעייתיות כפי שמתבטאת בהפרעת האכילה לא בקלות תביא לשינוי.
הבולימית לדוגמא, מפחדת מצרכיה שלה, היא נותנת להם דרור בפרטיות, ואז כשנחשפת לעוצמתם ממהרת לבטל (בהקאה) את האירוע (זלילה) שחשף את עוצמת הצורך.
האנורקטית תתכחש להיותה בעלת גוף – כלומר בעלת צרכים שמקורם בגוף, ותעמיד פנים שהיא מעל כל זה, היא לא מרשה לעצמה להודות בכך שיש לה צרכים ומתרגלת התגברות ושליטה.
אכלנית כפייתית עוסקת ברעב ובצורך העצום באוכל והזנה, ובניסיון לשלוט על הצורך העצום הזה. כשיש לה צורך היא ממהרת לכסות אותו בהמון אוכל כך שלא תצטרך להכיר בכך שיש צורך להבין ומה משמעותו ואיך (ואם) ניתן לספקו, ישנה רק ידיעה כללית של צורך עצום ופניה לאוכל כדי להתמלא.
טיפול הומאופתי תרופה הומאופתית יכולה "לשגר" כוחות לטיפול עצמי בשורשי הקונפליקט ולהשיג שיפור משמעותי, בתחושות שעומדות מאחורי ההפרעה. להומאופתיה (כמו לשיטות אחרות המפעילות תהליכים עמוקים ולא מתבססות בהכרח על היכולת המחשבתית ההמשגתית) יכולת לחדור לעומק ולהביא לשינוי ותזוזה במבני אישיות שנראים לכאורה עמידים ולא בקלות ניתנים להשפעה.
שליטה
אחד הנושאים הקשורים להפרעות אכילה הוא נושא השליטה. נשים שמרגישות שאבדו שליטה על חייהן ומוצאות באכילה (וגם בהקאת האוכל) דרך לשוב ולקחת שליטה על חייהן, יוכלו להגיע לאיזון חדש באמצעות תרופות שקשורות בנושא השליטה (כלומר מטפלות בחרדות שמוצאות ביטוי בצורך בשליטה, פרפקציוניזם וכו). חלק מהתרופות האלה הן למשל תרופות הומאופתיות שלאנשים שמבריאים באמצעותן יש היסטוריה של דיכוי. להיות תחת השפעה של הורה שלא מכבד גבולות, בדרך של שתלטנות
עריצה, אלימה, או גם בדרך של אהבה חונקת (לפעמים גם היסטוריה של התעללות ופגיעה מינית). אם ברקע להפרעת האכילה יש נושא של ניסיון להחזיר שליטה אחרי שאבדה תוך מערכת יחסים מדכאת – הטיפול בפגיעה מסוג כזה תקל או תפתור את הצורך בסימפטום שקשור באכילה.
למלא ריקנות אכילה כפייתית קשורה פעמים רבות בתחושת ריקנות מאד גדולה. יש תרופות, הומאופתיות שקשורות בתחושת ריקנות פנימית (תרופות ממשפחת המחטניים למשל. הגזע של עצים אלו, ממשפחת המחטניים, מת לגמרי,או ריק מבפנים, ורק הקליפה, עדיין חיה. מי שמתאר וחווה תחושת ריקנות לעיתים יכול להבריא כשניתנת לו תרופה מהמשפחה הזאת. אחת התרופות הידועות מהמשפחה הזאת (התרופה ההומאופתית טויה) מתקשרת גם לנושאים של תחושת כיעור עם צורך להחביא את הכיעור (תחושה המאפינת כל כך רבות מהסובלות מהפרעות אכילה)..
תרופה אחרת שמתקשרת לתחושת ריקנות היא תרופה שמכינים מעץ אגוז הקולה (התרופה ההומאופתית קולה). אנשים שלקחו את התרופה קולה כדי לבדוק את השפעתה, תיארו הרגשה שעלתה בהשפעת התרופה כתחושה של "בור ללא תחתית", ולכן, בשיטת הטיפול ההומאופתית של דומה בדומה התרופה תעזור לאנשים שתחושתם היא של אי אפשרות לשבוע, רעב תמידי.. זאת תרופה שניתנת לאנשים שהרעב שלהם והצורך להתמלא הוא אינסופי.
לאנשים שתרופה מעץ הקולה מתאימה להם יש תחושות של עליונות ורצון לחזק את תחושת העליונות, כשתחושת העליונות מתחברת ליכולת לא לצרוך מזון, נכנסנו לתחום האנורקסיה.
להלן כמה דוגמאות שקשורות באכילה, כפי שעלו בדברי המשתתפים בניסוי בדיקת השפעת התרופה מאגוז הקולה (מה שנקרא פרובינג בהומאופתיה)
הם דיווחו על רעב תמידי, ריקנת אי יכולת לשאת את הרעב, קושי לשבוע:
"מרגיש רעב בלתי ניתן לשליטה, אין דרך לשבוע"... "אני בולע כל דבר ואף פעם לא מרגיש שהקיבה התמלאה"... "אני מרגיש כאילו לא אכלתי שבועות, ובארוחת הבוקר טרפתי שתי לחמניות ועוד פרוסות לחם אחת אחרי השניה וכל זה לא סיפק אותי"... "אני רועד ורק שוקולד מפסיק את הרעד"... " הרגשתי רעב איום, אתמול למשל, אכלתי פעמיים ארוחת צהוריים ועוגה ועוד ארוחה חמה נוספת בערב, ואז עדיין רעדתי עם תחושה של רעב והיתי חייבת מיד לאכול משהו..." "אני מרגיש שחייב ארוחה ,לא יכול לוותר על ארוחה", " אני רועדת ומרגישה חלשה אם מגיעה מאוחר לארוחת צוהוריים"... "מתחיל להיות ב11 כל כך רעב חייב לאכול וכך גם בארבע, אהיה עייף אם לא אוכל"...
התרופה מאגוז הקולה יכולה לעזור לאנשים שזאת תחושתם העיקרית - רעבים תמיד, קשה לשבוע וחוסר הסיפוק - חוויה מרכזית
עיסוק אובססיבי באוכל האובססיביות לגבי אוכל, אצל מי שסובלת מבעיות אכילה, יכולה להתקשר לפעמים לתרופות שקשורות בבעלי חיים – שאצלם יש עיסוק בלתי פוסק באכילה.. תרופות רבות קשורות בתוצאות השיבוש של הקשר הראשוני עם האם והלקחים המופקים לגבי איך הצרכים שלנו יכולים או לא יכולים להיענות. ישנה הפנמה של אותה הדרך שבה הצרכים סופקו בעבר על ידי האם, וזה מתקשר לדרך בה צרכינו מנהלים אותנו בהווה.
למשל תחושה שהצרכים שלנו הופכים להיות קשים והרסנים למי שאמור למלא אותם יכולה לגרום אצלנו לרצון לבטל את צרכינו, להסתיר אותם, למלא אותם בצורה מוגזמת כל עוד אפשר ועוד ועוד.. משפחה שלמה של תרופות הומאופתיות עוסקות בהשפעות שיבוש הקשר עם האם בינקות, וגם באמצעות תרופות אלה אפשר הגיע למצב של שלום פנימי ביננו ובין צרכינו, ולתקן את מה שהשתבש בקשרים הראשוניים שלנו עם אמא ומי שטיפל בנו כשהיינו חסרי אונים.
אלו תרופות שעשויות מחלבים שונים, שכמובן דוללו עד שלא נשארה בהם מולקולה אחת מהחומר המקורי, אבל משהו מהעיקרון של החיבור של הצאצא חסר אונים לדמות מזינה מתקיים ומאפשר תיקון בשיבוש בתחום הזה, ושינוי עמוק הקשור בציפיות שלנו לגבי מילוי צרכינו
גבולות עניין הגבולות עשוי להיות בעייתי אצל הסובלות מאכילת יתר, הקושי לזהות את הגבול, מתי הגוף אומר עד כאן, מתי מספיק, מתי יש חדירה לגבולות, ומתי יש צורך בהגנה עצמית. לזהות מה באמת נדרש, מה חיוני ומה מיותר – להכיר את הגבולות.. יש תרופות הומאופתיות שפועלות להפליא לריפוי של אנשים שתחושת הגבולות מטושטשת אצלם, וההפרדה בין האני והאחר לא ברורה.
יצירת גבול מלאכותי אפשרי לפעמים אצל אנורקסיות על ידי שמירת חיים פרטיים סודים, מקום פרטי של סיפוק, בו לאדם אחר אין דריסת רגל. מדוע יש צורך להשאיר אדם אחר בחוץ? זאת שאלה שיכולה להתברר במשך הטיפול, גם כאן לעיתים אפשר לזהות כישלון בשמירה על גבולות נכונים ביחסים עם אחרים. תרופות שקשורות בהסתרה, ובסודיות (כדוגמת הטויה – רמדי - (תרופה הומאופתית - טויה ממשפחת המחטניים) יכולות להיות מה שיניע את המערכת לאיזון, וברגע שאיזון מתחיל לחזור, כל ההגנות שנבנו מתוך תחושת איום, יכולות לרדת, והתפקוד משתנה באופן דרמתי וכך גם הצורך באכילה.. או למשל שינוי שיביא רמדי מעץ הקשיו - אנקרדיום - שניתן לאנשים שחוים את עצמם גם כרעים בצורה קיצונית וגם כטובים באופן קיצוני, וללא איטגרציה בין התפישות).
כמובן כל בחירה של תרופה תיקח בחשבון מכלול שלם של אפיונים והתיחסויות אבל ישנן מבין מאות התרופות ההומאופתיות תרופות שהנושאים המרכזים הקשורים בהם תואמים את הנושאים של הסובלים מהפרעות אכילה, ולכן הטיפול שכולל שימוש בתרופות הומאופתיות אלה יהיה אפקטיבי ומהיר יותר.
